האם אתם הורים קשים או מתירנים מדי? הפינה שלי בעיתון "הארץ"

February 13, 2018

כתבה שלי בעיתון "הארץ":
" ... יש הורים "קשים", שהסמכות היא כל הווייתם. אלו הורים שמציבים דרישות בלי כל קשר ליכולות ולרצונות הילד. לעומתם, יש הורים מתירנים מדי, חסרי סמכות, שלפעמים אפילו נרתעים ממנה.  איפה אתם בספקטרום הזה שבין חופש לגבול? ואיך מתמקמים אי-שם באמצע?.." [להמשך קריאה לחצו כאן]. זהו פוסט 1 מתוך רצף הכתבות במדור בריאות, בפינה שלי שנקראת "
הִרהוׂרים וילדים". 

 צילום: מיכל בן-ארי

 

להורים רבים קשה לגבש דפוס חינוכי שהם שלמים אתו, אז הם נצמדים לקצוות - סמכותיות או מתירנות. כיצד ליצור איזון שבו הילד חווה חופש בתוך גבולות

 

זהבה הגיעה במקרה אל ביתם של שלושת הדובים. היא מצאה שם שלוש קערות דייסה על שולחן האוכל. היא טעמה מהקערה הראשונה - הדייסה שבה היתה חמה מדי, בקערה השנייה הטעם היה מתוק מדי, ובשלישית הדייסה היתה מאוזנת וטעימה! כשחיפשה כיסא להתיישב עליו מצאה שוב שלושה. הראשון היה קשה מדי, השני היה רך מדי, והשלישי היה מדויק בנוחיותו. אותו דבר קרה עם המיטה - זהבה נרדמה במיטתו של הדובון הקטן, שהתאימה לה בדיוק. בסיפור הזה אני בוחרת להתייחס לחיפושה של זהבה אחר מה שנכון לה. טעם הדייסה, נוחות הכיסא והמיטה נעו על ציר בעל שני קצוות - "מדי" ו"חסר". ומה שנמצא בין הקצוות הללו התאים לה ביותר. גם לתשובות לשאלות שעוסקות בחינוך יש מנעד רחב.

דיאנה באומרינד היא פסיכולוגית קלינית שקיטלגה בעבר כמה סגנונות הורות נפוצים. היא מיינה אותם על פי מידת הסמכות שמופעלת בהם ביחס לעמדת הילד. לדידה, הצלחה תהיה שילוב בין השתיים. כיום דפוסי ההורות הם רבים מאלה שהיא דיברה עליהם, וגם הגישות שנפוצו בפסיכולוגיה ובחינוך בשנים האחרונות. דווקא בגלל הפלורליזם הזה, לעתים אני מרגישה שלהורים קצת קשה לזהות את הקול ההורי שלהם ולגבש דפוס חינוכי שהם שלמים אתו. אז הם נצמדים לקצוות. אני מאמינה שהאמצע הוא רחב, ומורכב, ושווה להרהר בו.

הקצוות ומחיריהם

יש הורים "קשים", שהסמכות היא כל הווייתם. אלו הורים שמציבים דרישות בלי כל קשר ליכולות ולרצונות הילד. הורים כאלה מלווים כל פעולה של ילדם באיזשהו איסור או מגבלה. הם לא הורים רעים. נהפוך הוא, הם אולי מאמינים שזוהי הדרך לעזור לילד להסתדר בחברה. הבעיה היא שהורה שולט מדי עלול לסרס את הילד ולגרום לו לפחד מכישלונות (לכן הוא גם יימנע מלהתנסות באתגרים). איך ילד שהוגבל מדי ובחרו בשבילו כל חייו יידע לקבל החלטות בעצמו? שהרי הוא גדל לתוך תחושת חוסר מסוגלות וחוסר אמונה ביכולותיו.

לעומתם, יש הורים מתירנים מדי, חסרי סמכות, שלפעמים אפילו נרתעים ממנה. אלה לרוב הורים שמאמינים שחופש מוחלט הוא אושר. הם סוברים כי אי שביעות רצון של הילד היא פגיעה באידיליה, אז הם חוששים להיכנס למאבקי כוח עם הילדים ולכן נמנעים מלהציב כל מגבלה לבל יתפתח עימות. המחיר של זה הוא גדול לטעמי. מי שגדל עם הורה חלש ומתירני מדי עלול להרגיש חסר ביטחון כי לתחושתו אין לו משענת. אין מה שיכוון אותו במקרה הצורך, אין מה שישמור עליו מפני עצמו או יפקח עליו. נסו לחשוב על מרחב גדול שבו ילדים יכולים לשחק, לרוץ ולקפוץ. ודאי יהיה להם כיף. ומה אם אגיד לכם שהמרחב הזה נמצא על גג גבוה מאוד, ללא מעקה? אני לא בטוחה שהילדים ירצו להתרחק ממרכז הרחבה כי הם יפחדו ליפול. או אז יצטמצם להם משמעותית השטח המנוצל למשחק והם יתנהגו בהססנות. מכאן החשיבות של גבול והוא לא סותר פעולה חופשית או הגשמה עצמית, אלא מאפשר אותן.

אז נסכים שהצורך בגבולות הוא חשוב ואף קיומי. השאלה היא איך עושים זאת בלי להחמיר מדי?

שינוי תפיסתי

אני מאמינה שכשרעיון מקובע היטב בתפיסה שלנו, אוטומטית נתנהג לפיו, מבלי לשנן את רשימת "עשה ואל תעשה" ממגזין להורים. לכן אחשוף בפניכם נגיעה מהגישה שבה אני מנהלת הדרכות הוריות. זאת מתוך אמונה שהיא תוכל לשקף לכם מעט מעצמכם ואולי גם תסייע להתחיל שינוי בפועל אם תרצו.

 

הרעיון - חופש בתוך גבולות

אלפרד אדלר, רופא יהודי אוסטרי ומייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, טען כי האדם הוא יצור חופשי וטוב מטבעו, שיכול לבחור את תגובותיו והתנהגותו. התפיסה מתייחסת לכל אדם, ללא קשר לגילו. אם כך - כדי לקיים אותה בחינוך צריך תחילה להסכים לראות את הילד כאדם ככל אדם, רק צעיר בשנים. עלינו לכבד את צרכיו, להקשיב לרצונותיו ולסמוך עליו. לא צריך לעשות במקומו כל דבר ולא להטיל עליו מגבלות שווא.

לחלקנו ניחוח החופש הזה מקושר לאנרכיה. אך לא זה מה שהתכוון המשורר. להפך, לפי החינוך הדיאלוגי, על המבוגר להיות נוכח בכל הווייתו בחיי הילד החופשי הזה, ולא להשאיר אותו עצמאי לגמרי בחלל. זה בדיוק הגבול שתוחם את החופש - צריך להיות מעורב מאוד בתחומי ענייניו של הילד, לעזור לו לגלות אותם ולעורר את סקרנותו. בדרך, חשוב לזכור שאנחנו דמויות החיברות שלו ומתוקף תפקידנו זה עלינו לתווך לו מצבים חברתיים, לתרגל אתו פתירת קונפליקטים ולצייד אותו בכלים להתמודדות עם רגשות. כל אלה הם מתווה שבנוי מגבולות ובתוכם חופש בריא, מבוקר.

ולמרות כל הנאמר כאן, איני רוצה להטיף לסגנון הורות מסוים, אלא לציין שכדאי להפוך להורים מודעים, שפועלים מתוך בחירה. אם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי זה לא כי אינכם יכולים אחרת, אלא כי לא נתתם על זה מספיק את הדעת.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

כדי להשאר מעודכנים בעוד מאמרים חדשים, עקבו אחרינו בפייסבוק:
  • הפייסבוק שלנו- השארו מעודכנים
המומלצים:
Please reload

חיפוש מאמרים לפי מילה:
Please reload

כל התכנים הם בגדר המלצה ובאחריות הקורא בלבד. אין זה תחליף להתייעצות מקצועית ו/או לטיפול רפואי.

אין לעשות שימוש בכתוב החורג מכללי זכויות היוצרים והקניין הרוחני

כל העתקה/שכפול/העברה/הפצה/עריכה של החומר ללא אישור מהיוצרים אסורה בהחלט

כל המוצג באתר הוא בגדר המלצה ובאחריות הקורא בלבד. אין זה תחליף להתייעצות מקצועית ו/או לטיפול רפואי.

החומרים המתפרסמים באתר בלעדיים לנופר לוטווין 

אין לעשות שימוש בכתוב החורג מכללי זכויות היוצרים והקניין הרוחני

כל העתקה/שכפול/העברה/הפצה/עריכה של החומר ללא אישור מהיוצרים אסורה בהחלט

לחצו כאן ליצירת קשר              לעמוד הפייסבוק

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now